החלטה בתיק בש"א 5679/08

לפניי בקשה לפטור את המבקשים מהפקדת עירבון בסך 20,000 ש"ח במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 16/12/07 (ת.א 36789/04) המורה על פינוי המבקשים מהנכס נשוא המחלוקת. 

המבקשת הינה עמותה רשומה שמטרתה לסייע לקשישים. העמותה הינה בעלים של בית אבות שנמצא ברח' ורדיאל בתל אביב הממוקם ברובו בגוש 6979 ( להלן: "הקרקע").

המבקשים 2-6 הינם מנהלי העמותה.

המשיב הינו אחד מהבעלים הרשומים של הקרקע, כתוצאה מפרצלציה ופיצול החלקות, כאשר לצדדים גבול משותף. מטעם המשיב הוגשה בבית המשפט קמא תביעה לפינוי וסילוק יד של המבקשת, הוא פסק הדין נשוא הערעור, אשר קיבל את התביעה.

בבקשה נטען כי מצבה הכלכלי של המבקשת קשה, בין היתר, מאחר שחרף העובדה שבית האבות מתאים לשמש מקום מגורים ל 28 דיירים בפועל מתגוררים במקום 16 קשישים בלבד. המבקשים טוענים כי העמותה אינה מסוגלת לשאת בהפקדת עירבון והפטרתה מהפקדת עירבון הינה הכרחית על מנת שיהיה לה את יומה בביהמ"ש ועל מנת שתוכל להמשיך לקיים את בית האבות.

בנוסף, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים, בין היתר משום שבית המשפט קמא התעלם מעובדות ונתונים שונים. 

לבקשה צורף תדפיס "שערוך ריכוז יתרות של העמותה" נכון ליום 29/2/08 המלמד על יתרת חובה בשיעור העולה על 100 אלף ש"ח. כן הוגש בהמשך אישור מאת רו"ח של העמותה לפיו למבקשת התחייבויות העולות על סך 350 אלף ש"ח.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הבקשה לפטור מעירבון מתייחסת למצבה הכלכלי של המבקשת בלבד ובהתאם הוגשו אישורים ביחס אליה בלבד וכי אין מניעה כי יתר המבקשים ישאו בהפקדת העירבון. לטענת המשיב, המבקשים 2-6 לא הניחו כלל תשתית בעניין מצבם הכלכלי המצדיקה להיעתר לבקשה ובאשר למבקשת הוצגה תמונה חלקית בלבד. המשיב עומד על הפקדת העירבון שנועדה להבטיח כי יוכל להיפרע מאת המבקשים אם וככל שידחה ערעורם במיוחד שעה שהמשיב מפנה להליכים נוספים בין הצדדים שננקטו ביוזמת המבקשים או מי מהם ואשר נמצאו להם מקורות המימון.

המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור אינם טובים לפי שפסק הדין של בית המשפט קמא מנומק ודחה את כל טענות המבקשים ולמעשה הערעור עוסק בקביעות עובדתיות בדבר זיהוי והבעלות במקרקעין, בהם מצויים המבנים, טענות בדבר קבלת עדות מומחים וכיוב', קביעות בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") , קובעת:

"המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה."

תקנה 432(א) לתקנות קובעת:

"פטור מחובת ערבון

(א)  החליט הרשם לפי בקשת המערער לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך".

הערבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה. ההלכה הפסוקה מורה כי בית המשפט ישקול לעניין פטור מערבון בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ובחינת סיכויי ההצלחה בערעור (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי ).

בגדר זה ציין בית המשפט העליון את החובה לשקול את זכות הגישה לערכאות על מנת שלא למנוע בשל חסרון כיס את יכולת בעל הדין להביא דברו לפני בית המשפט, תוך שקילת זכותו של הצד השני שלא יוטרד לשווא, הבטחת הוצאותיו ועוד. כן נקבע שעל בית המשפט הבוחן את הבקשה ליתן דעתו גם למידת מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות הצפוי, מיהות הצדדים ועוד (סעיף 12 לפסק הדין).

עוד ראיתי להפנות לדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 321/07 אלינה גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא . בית המשפט אבחן בין הדרגות השונות בהם נדרש בעל דין להפקיד או לשלם כספים, במסגרת הליך משפטי, כאשר לעניננו הורה בית המשפט בסעיף ה.(6)(ג) להחלטה:

" בדרגה השלישית מצוי העירבון בגדרי ערעור, שהוא חובה; כאן כבר מחזיק המשיב בידו פסק דין לטובתו, אך מששבים ומטריחים אותו לבית המשפט - יש צורך להבטיח כי יוכל לגבות הוצאות אם ייפסקו לטובתו. כאן נשקלים - אמנם בזהירות רבה - גם סיכויי הערעור, ברמה גבוהה מאשר באגרות, אף כי לא כנושא יחיד ונועל דלת, תוך שנזכור כי המדובר בבסיס בחובה, וזו נקודת המוצא."

יישום ההלכה על נסיבות המקרה שלפניי מביאני לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.